אלעד קויאטק – הסופר שמגלה את כל הסודות על גברים ועל נשים.

הכירו את אלעד קויאטק, יועץ זוגי ומיני, מאמן אישי, כתב וסופר בענייני מערכות יחסים, פסיכולוגיה מגדרית ומיניות.

אלעד קויאטק, יועץ זוגי ומיני, מאמן אישי, כתב וסופר בענייני מערכות יחסים, פסיכולוגיה מגדרית ומיניות. (צילום: אור חיים עוזרי)

עבור אלעד, חקר נושא מערכות היחסים הינו מפעל חיים ולמרות היותו אברך במקור שקובע עיתים לתורה עד היום, הוא לא מנע מעצמו להעלות את הכתבות שלו גם בעיתונים לא דתיים, להתארח בתחנות רדיו חילוניות ואפילו להתראיין בטלוויזיה. הוא חיבר ארבעה ספרים על מערכות יחסים, בשפה פתוחה, קלילה וזורמת.

משאת נפשו היא להגיע לכמה שיותר אנשים, בלי הבדל מין או פערי דת, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים, על מנת לתת לציבור כמה שיותר כלים כדי להצליח בזוגיות של ימינו, למרות הקשיים הקיימים, ובעיקר בהתחשב בעובדה שכמות הגירושים כיום בציבור הכללי הולכת וגוברת.

אלעד מתאפיין כפורץ דרך בכל הקשור בשיח על מיניות זוגית, או אם תרצו, יחסי אישות, והוא כותב על מיניות בצורה פתוחה, אך מכובדת, בטורים קבועים בפלטפורמות שונות.

בתור בן אדם שמגדיר עצמו חרדי, האם ההתעסקות במיניות בהכרח סותרת את אמונתך ואורח חייך?

היא לא אמורה לסתור. ענייני מיניות הן חלק בלתי נפרד מהיהדות. רוב ההוראות המיניות לא הגיעו במשך השנים לכלל הציבור הדתי והחרדי והן נעשו בהצנע במשך הדורות, מה שגרם לרבים לטעות מבלי לדעת ולהבין את האמת שמאחורי המיניות הזוגית. גם בקרב מדריכי הכלות והחתנים לא דיברו על כך תמיד בצורה פתוחה או שלא ידעו על מה לדבר. אחרים הגבילו את עצמם בשם ההלכה יתר על המידה, וגרמו לבני הזוג שלהם מפח נפש בשם הקדושה והצניעות, פעמים הם גם גרמו תסכול לעצמם. למרות שכיום ניתן למצוא ספרים שנכתבו על ידי חרדים ורבנים צדיקים ממני, שנכתבו בשפה פתוחה מאד עם הוראות מעשיות, עדיין לא לכולם יש את הדרך להשיג אותם והם עוברים מיד ליד ב'מחתרת' בקרב היועצים והמדריכים למיניהם. מה שקורה בסופו של דבר, שאלו שרוצים לצרוך את הידע המיני שלהם ולא יודעים למי לפנות, או מתביישים לפנות, מגיעים בסופו של דבר למקורות בעיתיים. לא רק בעיתיים מבחינת צניעות אלא גם מבחינת האינפורמציה הלקויה שבהם.

אלעד קויאטק, יועץ זוגי ומיני, מאמן אישי, כתב וסופר בענייני מערכות יחסים, פסיכולוגיה מגדרית ומיניות. (צילום: אור חיים עוזרי)

אני מודה שאני עצמי נטיתי קו מהמקובל, בכך שפרצתי למדיות השונות כדי לכתוב על מיניות בצורה פתוחה מאד שלא מקובלת בציבור הדתי וכל שכן החרדי. כרגע רק מדיות חילוניות נותנות לי במה לכתוב ולדבר על כך פתוח. אני מבין את החשש של העולם החרדי לפגום ב'מיין סטרים' ובסטטוס קוו הקיים וחושב שראוי ונכון לשמור עליו ככזה, אך עם כל זאת, אני יודע מקרוב שיש כאלו שצריכים את הפתיחות שלי ושדווקא התכנים הפתוחים והברורים שלי, הצילו להם את הבית והזוגיות.

חשוב לי להדגיש, מעולם לא העליתי על הכתב דברים מעשיים שהצניעות יפה להם. את זה אני מלמד באופן פרטי בלבד. כל הכתבים שלי, גם הפתוחים ביותר, עוסקים בעיקר במה שמעבר למין בהיבט הפסיכולוגי. וגם כשנגעתי בדברים מעשיים, כתבתי אמנם פתוח בשפה שהציבור החרדי לא רגיל בה, אך בצורה מכובדת מאד עם המון ערך.

העולם הדתי חרדי מקבל אותי בצורה מעורבת. יש כאלה שיצאו עלי, ביטלו חברות איתי ודיברו עלי סרה מאחורי הגב, לעומת אלו שראו בי שליח, תמכו עודדו וראו זאת כצורך השעה לדור המורכב שלנו. אציין שידעתי מראש שאני הולך לשלם מחיר, אבל לא חששתי מזה.

האם זוגות מהמגזר החרדי מרשים לעצמם להגיע לטיפול שמתעסק במיניות?

ישנה התקדמות גדולה בנושא הזה. גם למגזר החילוני וגם לדתי היו מניעות שלא להגיע לטיפול בבעיות מיניות, אך הסיבות לכך היו שונות. אצל החילונים יש אי נעימות להודות שהם צריכים סיוע והכוונה בנושא שהם כביכול אמורים הכי להבין בו, כי אצלם כביכול הכל פתוח יותר ומדברים על מיניות כבר בבתי הספר, לפעמים גם היסודיים. אגב שלא תטעו לחשוב שבהכרח יש שם הבנה גדולה בנושאים הללו, זה ממש לא ככה. אצל המגזר החרדי, ההימנעות להגיע להדרכה ולימוד על מיניות הייתה מחמת צניעות יתר, שזה נושא שנתפס אצל חלק מהציבור כדבר שלא מדברים עליו ולא צריך לטפל בו. הטעות התפיסתית הזאת הולכת ונעלמת. יותר ויותר זוגות מבינים את הקשר הבלתי נפרד בין מין מוצלח לזוגיות טובה.

סוגיית הרווקות המאוחרת היא תופעה רחבה, מה לדעתך הגורם לכך?

ישנן הרבה סיבות. בררנות יתר הנובעת ממקרים של זוגות אחרים שלא הצליחו והפחד להיכשל בעצמנו, נרקיסיסטיות, התחשבנות יתר להורים שקובעים תנאי סף לחתן או כלת ילדיהם, מאורעות עבר היוצרות חסמים רגשיים, פחד ממחויבות ועוד…

הסיבות הללו היו קיימות גם בתקופות הפרו-אינטרנטיות. אך כיום נוספה סיבה נוספת לרווקות מאוחרת, שהיא אפקט השפע שיצרו הרשתות החברתיות. כיום אפשר להכיר המון אנשים בלחיצת כפתור ברשתות החברתיות. השפע הזה מבלבל, אתה חושב שאולי תמצא משהו יותר טוב וחושש להסתפק במי שפגשת בו זה עתה, למרות שהפגישה הייתה טובה ומרגישים שיש כאן פוטנציאל טוב להצליח.
באתרי ההיכרויות כיום, ניתן להגדיר מראש הרבה תנאי סף ספציפיים לגבי בני הזוג אותם אנו מחפשים, מה שמיקל עלינו למצוא את האחד מתוך השפע הקיים.

חקרת וכתבת שני ספרים המתארים מהו הסוד מאחורי הגבר ומהו הסוד מאחורי האישה, מה גילית?

גיליתי עולם ומלואו שקשה יהיה לדבר עליו בכמה שורות. אך באופן כללי אומר שגיליתי שנשים הן הרבה יותר מורכבות מגברים, מה שאני מכנה זרימה אנרגטית של שינויים, שיש הרבה יותר מה ללמוד בהן מאשר בללמוד על הגבר. הגבר לרוב הוא יותר צפוי ויש מאחוריו פחות מסתורין. גיליתי גם שרוב הקונפליקטים הזוגיים יושבים על חוסר הבנה ופרשנות מוטעית של ההתנהגות של הצד השני או חוסר שימת לב ופעמים התעלמות ממה שהצד השני זקוק לו מעצם היותו גבר או היותה אישה. למשל – האישה בזוגיות צריכה בעיקר להרגיש נאהבת והגבר בעיקר צריך להרגיש מועיל. זהו מושג עמוק שהארכתי בו בספריי. גיליתי בעיקר את סוד הקוטביות הנגדית של הגבר והאישה, שהחברה והמדיה מטשטשים אותם ככל שעובר הזמן. חלק מהגברים והנשים כיום, חווים  אובדן זהות מגדרי מחמת השינוי החברתי התפיסתי שעברנו.

מה מחפשי הזוגיות לא יודעים אחד על השנייה?

הם בעצם לא יודעים כלום. היום אפשר לזייף הכל, כמו שבעבר היה קל להסתיר הכל. אדם חדש יכול לשחק משחק, בפרט כשהוא יודע מה כוחו של רושם ראשוני. בהתחלה כולנו נחמדים חייכנים ועוזרים לזולת, אבל אנחנו לא באמת יודעים מי העומד מולנו וגם לא תמיד הבירורים יעזרו מול אלה שהם אומני המשחק.

האם זאת סיבה לרווקות מאוחרת?

יתכן מאד, בין שאר הסיבות כמובן. כי אלו שבאים עם מודעות, שאנחנו לא באמת יודעים מי העומד מולנו, באים מנקודת מוצא של חשדנות, מעין חוקר חשדן וחשוד נחקר. בצירוף העובדה שכולם ערים לכך שכמות הגירושים היום הולכת וגוברת, שאז החשד נעשה בעיני רבים כלגיטימי יותר, הם לא רוצים להיות מספר סטטיסטי של הזוגות שכשלו, והחשדנות הזאת יוצרת יותר ויותר הגנות ומחסומים המונעים מאיתנו לפתוח את הלב ולהיקשר.

אנחנו חיים בעידן שיש יותר ויותר נשים וגברים שיוצאים לפרק ב׳ בחייהם, מהי הסיבה לכך?

ישנן סיבות רבות, ציינתי מקודם את אפקט השפע בהיבט של רווקות מאוחרת. אבל אפקט השפע משפיע גם על תפיסה שגורמת לזוגות לפרק קשרים בייתר קלות. כשיש שפע, נגיש ובקליק, התפיסה המוטעית שלנו בראש היא שלכל אחד יש מחליף. זה הופך אותנו לפחות סלחנים וותרנים, כי יש לנו פחות מוטיבציה להילחם על קשר ויותר מוטיבציה למצוא מחליפים.

כמו כן, מוסד הנישואים ומעלת המשפחה, גם עוברים טלטלה חברתית תודעתית מכל מיני ארגונים והוגי דעות למיניהם. האבסורד הוא ש-חד מיניים היום, מחפשים למסד קשר ביניהם ואילו הזוגות ההטרוסקסואליים פועלים מנגד לפרק קשרים. חלקם אף מנהלים קמפיינים נגד מוסד הנישואים.

סיבה נוספת לזוגיות שלא מצליחה היום קשורה לשינוי החברתי הקשור למעמד האישה בחברה המודרנית. הנשים עברו שינוי תודעתי, חברתי, הן היום מביעות דעה, משפיעות, קרייריסטיות ויותר דומיננטיות ואסרטיביות. חלק מהגברים לא ידעו כיצד להתמודד עם השינויים שעברו הנשים בחברה של ימנו. חלקם עדיין מנסה לחקות את דפוס הזוגיות הישן של האבא והאמא או הסבא והסבתא שלהם, מעין 'העתק' 'הדבק' בין אז להיום – שלא צולח מחמת חוסר ההפנמה של השינוי.

זה על קצה המזלג.

טובים השניים מן האחד.

מה הם ההבדלים העיקריים בין פרק א לפרק ב, בדייטים ובחיים זוגיים חדשים?

אחת המורכבויות הנפוצות והקשות ביותר בנישואים שניים, היא במצב שיש לגבר ולאשה ילדים מנישואים קודמים. שם לרוב נמצאת המחלוקת על: 'מי נמצא במקום הראשון של האהבה ותשומת הלב'. הדאגה לילדינו יכולה ליצור אצלנו העדפה בולטת כלפיהם מחד, והרגשת ניצול של הצד השני המטפל בילדים שלא שלו מאידך. צריך זהירות רבה במקרים כאלה. בפרט כשהילדים לא מקבלים את האב או האם החדשים.

ישנן גם התובנות והפקת הלקחים שכל אחד מביא מהקשר הקודם שלא צלח לקראת פרק ב', שחלקן של התובנות הללו הינן שליליות, כגון חשדנות, סטראוטיפיות מגדרית, תובנות תוקעות, חוסר רצון להתחייב ועוד. ישנן כמובן גם כאלו שהפיקו לקחים והסיקו מסקנות חיוביות כדי להצליח יותר בפרק ב'.

אנחנו עלולים להיתקל גם בתופעת ה'השוואות', שבני זוג שעברו גירושים ונישאו בשנית, בין במודע ובין בתת המודע, ישוו את בן הזוג החדש לבן הזוג הישן, לפעמים ההשוואה תהיה חיובית ולפעמים לצערי להיפך, שמתחילים לחשב איפה היה טוב יותר, ומסיקים מסקנות בעייתיות.

מניסיונך האישי, כיצד מתגברים על פרידות כואבות?

קודם כל לדעת שזאת הזדמנות לצמוח. אם לא הייתי עובר מקרה כואב בעצמי, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי היום ויודע את מה שאני יודע. הבחירה שלנו היא אם להתבוסס בכאב או לקום ולהתעצם.

יש לי פרק שלם על התגברות על פרידות בספר שלי על הגירושים שם אני מפרט ומאריך, אך אתן לכם עצת זהב, אל תעברו את חוויית הפרידה לבד בשום אופן! תמצאו סביבה תומכת וחברים אמיתיים שירימו ויחזקו אתכם. זהו הבסיס להתגבר על פרידה כואבת. דבר נוסף, צריך ללמוד איך להתנתק מהעבר ומההווי של האקס. לא לנבור אחריו ברשתות ולחפש מה הוא מעלה לאתרים ומה קורה אתו היום. זה חיטוט בפצעים שלכם שיגרום לכם לכאב. זהו נושא שצריך ללמוד באריכות כי אני יודע כמה שזה קשה.

חשוב לי לציין שאי אפשר להילחם ברגשות בצורה ישירה, התפיסות והאמונות שלנו בראש, הן המנתבות את הרגשות שלנו. במקום להילחם עם הכאב, התחברו אליו, תבינו שזה לגיטימי שכואב אחר פרידה, ונסו לחשוב מה המסר שרגש הכאב רוצה להעביר לכם.

יש לך טיפים למחפשי פרק ב׳?

דבר ראשון, לקחת את הזמן ולא למהר להתחתן בשנית. בפרט אם אתם מדמיינים לעצמכם שאתם במרוץ אחר הזמן ורוצים להראות לצד השני שהתגרשתם ממנו – שהמשכתם בחיים. לרוב, זה ישפיע על שיקול הדעת שלכם. אם תירצו, היזהו מ'ריבאונד'. גם שימו לב שהצד השני שאתם נפגשים אתו, לא רואה גם אתכם בתור ריבאונד, שמחפש להכיר רק כדי להבריא את עצמו מחוויית הפרידה. חשוב שתבררו כמה זמן אלו שנפגשים איתכם גרושים, מה קורה עם הגרוש או הגרושה שלהם היום, והאם הם מרגישים מספיק מוכנים לקשר רציני.

דעו לזהות מתי הצד השני מחפש למרוח את הזמן. אצל גרושים וגרושות רבים ישנה תופעה של כאלה שיוצאים מראש שלא על מנת להתחייב. כשאתם מחפשים קשר רציני של מחויבות, חשוב לזהות את כוונותיו של הצד השני בזמן. לא קשה לזהות זאת לאחר תקופה ולפעמים גם ממש בהתחלה, לכו עם האינטואיציה שלכם, ואם מרגיש לכם בתחושת בטן שמשהו לא תקין אך אתם לא ממש יודעים להגדיר מה הוא, אל תהססו להתייעץ ולשתף מישהו שאתם סומכים עליו.

היו חשדנים אך גם מאפשרים, אל תמהרו לסגור את הלב שלכם בפני הדייטים שאתם נפגשים איתם, האהבה אמנם היא מעין מניה, שכשמושקעים בה יכולים להרוויח ומאידך אם היא מתרסקת זה כואב בלב, אך מי שלא מסתכן לא מרוויח. האהבה היא אושר שאתם צריכים, אל תוותרו עליה.